<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק נפחא שהיה תנא</h1>
<h2>דף נג:</h2>
רבי יצחק נפחא. שהיה תנא. גרסינן בסדר יומא פרק הוציאו לו משניטל הארון אבן היה שם מימות נביאים הראשונים, שתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן. ובגמרא [נ"ד ע"ב] תני שממנה נשתת העולם. תנן כמ"ד מציון נברא העולם. תניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים יחבקיהו. רבי יהושע אומר עולם מן הצדדים נברא שנאמר ולשלג יאמר הוי ארץ. רבי יצחק נפחא אומר אבן ירה הקב"ה בים וממנה נשתת העולם שנאמר או מי ירה אבן פינתה. וחכמים אומרים אלו ואלו מציון שנאמר ומציון מכלל יופי וכו'. ובירושלמי [יומא פ"ה ה"ג] תני רבי חייא למה נקרא שמה אבן שתייה, שממנה הושתת העולם שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר לכן כה אמר ה' הנני יוסד בציון אבן.
גרסינן בפרקי דרבי אליעזר פ"ג השמים מאיזה רוח נבראו מאור לבושו שהוא לבוש לקח ופרש כשימלה והיו השמים מותחים והולכים עד ש(י)אמר להם די וכו'. עד עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הארץ מאיזה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו [ארץ], שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ.
ועוד גרסינן בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ז, לקח יעקב שתים עשרה אבנים [מאבני המזבח] שנעקד עליו יצחק אביו, ושם אותם תחת מראשותיו וכו'. עד והשכים יעקב בבקר ללקט את האבנים ומצאן אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום. וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה. מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו ויטבע את האבן בעמקי הארץ ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה.
וגרסינן בבראשית רבה [פ"ג] פרשת ויאמר אלהים יהי אור, האורה מהיכן נבראת רבי ברכיה אומר בשם רבי יצחק ממקום בית המקדש הדא הוא [דכתיב] והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים מקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. ואין כבודו אלא בית המקדש, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ובפרשת ויכולו [בר"ר פ"י] כיצד ברא הקב"ה את עולמו א"ר יוחנן נטל שתי פקעיות אחד של אש ואחד של שלג ופרכן זה בזה ומהן נברא העולם. רבי חנינא אומר ארבע לארבע רוחות השמים. רבי חמא בר חנינא אמר שש, ארבע לארבע רוחות השמים, ואחת למעלן ואחת למטן.
ובחגיגה פרק אין דורשין [י"ב ע"א] אמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידן וכו', עד והיינו דאמר רשב"ל אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די.
